גמרא
פירוש
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּאָשָׁם, פְּעָמִים שֶׁהַשּׂוֹכֵר בְּחַטָּאת וְהַשּׁוֹאֵל בְּאָשָׁם, פְּעָמִים שֶׁהַשּׂוֹכֵר בְּאָשָׁם וְהַשּׁוֹאֵל בְּחַטָּאת.
הָא כֵּיצַד? אכְּפִירַת מָמוֹן, אָשָׁם; בבִּיטּוּי שְׂפָתַיִם, חַטָּאת.
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּחַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ וְאָמְרוּ ״נֶאֶנְסָה״, שׂוֹכֵר, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִיפְּטַר פָּטוּר, בְּחַטָּאת, שׁוֹאֵל, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, בְּחַטָּאת.
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּאָשָׁם, כְּגוֹן שֶׁנִּגְנְבָה וְאָמְרוּ ״מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה״, דְּתַרְוַיְיהוּ קָא כָפְרִי מָמוֹנָא, דְּהָא מִיחַיְּיבִי וְקָא פָּטְרִי נַפְשַׁיְיהוּ.
שׂוֹכֵר בְּחַטָּאת וְשׁוֹאֵל בְּאָשָׁם, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ וְאָמְרוּ ״מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה״, שׂוֹכֵר, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִיפְּטַר פָּטוּר, חַיָּיב בְּחַטָּאת, שׁוֹאֵל, דְּמִיחַיַּיב בְּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ, וְקָא פָטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה, בְּאָשָׁם.
שׂוֹכֵר בְּאָשָׁם וְשׁוֹאֵל בְּחַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁנִּגְנְבָה, וְאָמְרוּ ״מֵתָה כְּדַרְכָּהּ״, שׂוֹכֵר הוּא דְּמִיחַיַּיב בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה, וְקָא פָטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ, בְּאָשָׁם, שׁוֹאֵל, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, בְּחַטָּאת.
מַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות נזקי ממון ד׳:י״א
רמב״ם הלכות שכירות א׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט רצ״א:כ״ו
טור חושן משפט ש״ה:ה׳
טור חושן משפט שצ״ו:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״א:כ״ו
שולחן ערוך חושן משפט ש״ה:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט שצ״ו:ט׳
רמב״ם הלכות שכירות א׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט רצ״א:כ״ו
טור חושן משפט ש״ה:ה׳
טור חושן משפט שצ״ו:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״א:כ״ו
שולחן ערוך חושן משפט ש״ה:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט שצ״ו:ט׳
שניהם באשם – אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב׳ שנים דכתיב (ויקרא ה) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות.
נאנסה – ע״י לסטים ונשבעו שכך אע״פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו.
שוכר דבין כך ובין כך מיפטר – מתשלומין קאי בחטאת.
בין כך ובין כך – בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור שבועת ביטוי היא ובחטאת.
שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם – נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת. כגון שנגנבה – והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר.
ואמרו מתה מחמת מלאכה – ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים. שמתה כדרכה – ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב. שנגנבה – ושניהם חייבין.
ואמרו מתה כדרכה – השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם.
חיובי מיחייב – לשלם קאי על שבועתו בחטאת. מאי קמ״ל – רבי ירמיה משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות מחובה לפטור חייב. רב אמר פטור – מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו.
חייב – אפי׳ באונסין. ולא מיבעיא כו׳ – דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר. מרייהו – פושויי״ר בלעז. מאן דחזא – אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר כו׳.
הוו מפקדי לה – דלא מצו אמרי ליה אין רצוננו שיהא בידה. להא שמעתא – דר׳ יוחנן רביה. אי הכי לבעלים בעי לשלומי – שואל שהם השאילוה לו.
דאמרי ליה – בעלים לשוכר.
לדעתך – כרצונך אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו. מסרן לבנו כו׳ – או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים.
בפניהם – בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שוכר דבין כך ובין כך מיפטר – מתשלומין קאי בחטאת.
בין כך ובין כך – בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור שבועת ביטוי היא ובחטאת.
שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם – נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת. כגון שנגנבה – והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר.
ואמרו מתה מחמת מלאכה – ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים. שמתה כדרכה – ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב. שנגנבה – ושניהם חייבין.
ואמרו מתה כדרכה – השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם.
חיובי מיחייב – לשלם קאי על שבועתו בחטאת. מאי קמ״ל – רבי ירמיה משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות מחובה לפטור חייב. רב אמר פטור – מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו.
חייב – אפי׳ באונסין. ולא מיבעיא כו׳ – דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר. מרייהו – פושויי״ר בלעז. מאן דחזא – אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר כו׳.
הוו מפקדי לה – דלא מצו אמרי ליה אין רצוננו שיהא בידה. להא שמעתא – דר׳ יוחנן רביה. אי הכי לבעלים בעי לשלומי – שואל שהם השאילוה לו.
דאמרי ליה – בעלים לשוכר.
לדעתך – כרצונך אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו. מסרן לבנו כו׳ – או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים.
בפניהם – בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush